Radio Button - ??????? ?? ????? ????

מה הקשר בין HCI ל-UX? בשיחה אורן שיתף על מחקר שהם ערכו במעבדה, הם הכניסו רובוט לחדר וכשמשיהו נכנס לחדר הרובטו עשה תזוזה קטנה לכיוונו. הם גילו שאנשים הרגישו שהרובוט מתעניין בהם. התגובות של אנשים היו מדהימות ״הוא ממש אוהב אותי״, ״אני חשוב לו״ היו כאלה שרצו לחבק את הרובטו. מה שמענין שלכאורה המחקר לא ממש קשור ל-UX, אבל כשירדנו לעומק הבנו שאפשר ללמוד מהמחקר הזה הרבה. לדוגמה, אם מישהו נמצא בתהליך רכישה של מוצר באתר ולפני שהוא מעביר את הכרטיס אשראי, אנחנו מזהים שהוא מתעכב קצת. אני יכולה להסיק מזה שהוא לא בטוח לגבי מדיניות ההחזרות והחלפות, אם אדע להקפיץ לי הודעה שמסבירה לו לגבי זה. זה יגרום לו להרגיש ״וואהוו״ מישהו מבין אותי. זו דוגמה קטנה לאיך אנחנו יוכלים״לאניש״ את המוצרים שלנו ולהפוך אותם לכאלה שכיף לאנשים להשתמש בו.

אני תמיד מתלבטת כמה אני יכולה לחרוג מהנושא של ״UX" בפרקים, אבל הפעם הרגשתי שממש חשוב לעלות את המודעות בקרב מעצבים.כי בסופו של יום אנחנו עובדים ואפילו עובדים ממש קשה, והמשכרות היא נחמדה היא עוזרת לנו לחיות. אבל מה שבאמת יוכל לעזור לנו להגיע לקפיצות משמעותיות באיכות חיים הם דווקא האופציות והמניות. וזה נושא שאני הרגשתי שאני פשוט לא מבינה בו, כי הכי כיף זה פשוט להגיד, אני מעצבת וזה לא קשור אלי. אבל למדתי, שזה חשוב. לכן, הזמנתי את נבות וואלק, נבות הוא לא יועץ השקעות לכן השיחה לא נכנסה לעומק אלא זרמה בצורה הכי פשוטה וברורה. שאלתי את השאלות הכי בסיסות וקיבלתי תשובות ברורות. והכי חשוב, בסיום הפרק הבנתי איך אולי יום אחד אוכל לקנות לעצמי את דירת החלומות.

מה המוטיבציה של היוזרים? אחד הדברים שאנחנו צריכים כמעצבי חווית משתמש לזכור, זה כמה תשומת לב אנחנו מבקשים מהיוזרים, מתי ואיך. עופר הביא דוגמה יפה, הוא אמר שבאנגלית אומרים pay attention. כלומר, היוזרים שלנו משלמים מחיר, אומנם לא כסף אבל משלמים מחיר קוגנטיבי כשהם משתמשים במוצר שלנו. בפרק דיברנו על איך נוכל לצפות מה המחיר הקוגנטיבי שיוזרים יסכימו לשלם על המוצר שלנו, עופר הזכיר את פרדימת הצרכים של מאסלו. עריכה והפקה: נופר ארביב — עם ‏‎Ofer Monar‎‏ ו‏‎Nofar Arbiv‎‏.

אחד מכוחות העל שיש לנו כמעצבים, הוא היכולת לתקשר בצורה תמידית עם היוזרים. למה זה כוח על? כי ככל שאני מכירה יותר טוב את היוזרים, אני יודעת מה הצרכים שלהם. כשאני יודעת מה הצרכים שלהם אני יודעת להסביר טוב יותר את הפתרון היואיקסי שאני מציעה ולהוביל קדימה את המוצר. אז, זה נשמע ממש יפה ופשוט. אבל אני הכי יודעת כמה זה מאתגר לדבר עם יוזרים וכמה לפעמים גם אני לא מספיק מגיעה לזה. גם על זה דיברנו בפרק עם טלי

בפרק אירחתי את Zachi Diner, צחי הוא ראש המחלקה לתקשורת חזותית ב-HIT. הפרק תובל עם שאלות נוספות של המראיין אורח Erez Reznikov .

בפרק עם תום אבן, דיברנו על האתיקה בשימוש בטכניקות של כלכלה התנהגותית, על נאדג' ועל אחיו המרושע - הסלאדג’.
נאדג' זה דחיפות שאנחנו נותנים ליוזרים בשביל שיפעלו בצורה חיובית והסלאדג אלו דחיפות עבור דברים שליליים.
אחת הדוגמאות שתום הביא בפרק וממש התחברתי, זה את סכין המנתחים אל מול סכין הרוצחים, יש כאן כלי שהוא סכין ואפשר ליצור איתו טוב או רע.
הדוגמאה הזאת גרמה לי לחשוב על כמה אחריות יש לנו כמעצבים! האם אנחנו רוצים לקחת את הכישרון שלנו בשביל ליצר הרס או לבחור בסכין מנתחים וליצר טוב? (מי לא חלם להיות מנתח?) אולי בפעם הבאה שאתם מעצבים מוצר, נחשוב שוה האם אתם משתמשים בסכין המנתחים או בסכין הרוצחים?

על מחקר חווית משתמש בוויז רחל עבדה כחוקרת חווית משתמש ולמידה בארה״ב. בשלב מסוים היא החליטה שהיא רוצה לחזור לארץ אחרי כמה שנים טובות בחוף המערבי והדבר הראשון המתבקש היה כמובן - למצוא עבודה בתחום. מהר מאוד גילתה שעולם מחקר חווית המשתמש עדיין בהתהוות בארץ. מכרים וחברים אמרו לה ש: ״אין כזה מקצוע בארץ, אולי תחליפי תפקיד?״ רחל ידעה שמחקר זה התחום שהיא רוצה לעסוק בו, ושיש לו השפעה אדירה על עולם המוצר ולכן לא התייאשה, ובחרה להמשיך ולחפש. כמו בסופים הטובים, בסוף מצאה משרה בצוות המוצר של Waze בחברת גוגל, שהייתה מהראשונות להטמיע את תחום המחקר בארץ. כיום רחל מנהלת צוות של 6 חוקרים וחוקרות חווית משתמש בישראל ובארצות הברית. אחד הדברים העיקריים שאני לוקחת מהסיפור שלה הוא התמדה ואמונה. אני חושבת שלהרבה מאיתנו יש את הרגעים האלו בקריירה שאנחנו לא מוצאים את עצמנו ואז מתחילים קצת לערער במקום שלנו ובבחירות המקצועיות. הסיפור הזה חיזק אצלי את התחושה שגם כשהספקות מתחילים לחלחל, צריך לנטרל את החששות ולהתמיד בדרך. בפרק עם רחל דיברנו גם על: כיצד לבנות ולמצב צוות מחקר בחברה איך מטמיעים תחום שאף אחד לא מכיר שיטות מחקר שונות ומתי להשתמש ב

איך מעצבים פשרות ב-Moovit?עם עידן שגב דירקטור עיצוב וחווית משתמש ב-Moovit.בפודקאסט אנחנו מדברים הרבה על המצב האידיאלי של תהליכי עבודה, זה חשוב בשביל ליצור סטנדרט עבודה ובעיקר שנדע כולנו לאין לשאוף.אבל... בעבודה כמו בחיים יש הרבה פשרות וכל כך חשוב שתהיה לנו את היכולת להבין איך לעבוד הכי נכון בתוך סביבה שבה לא הכל עובד נכון כמו שרצינו ותכננו. שאלתי את עידן כמה אחוז פשרות יש בעבודה שלו?התשובה שלו הייתה 100%! ולמה?כי אין מה לחשוש מפשרות, שום דבר לא סופי אף פעם, כל עיצוב שאנחנו מעלים לאוויר כנראה הולך להשתנות בשלב כזה או אחר.
ההבנה הזו היא קריטית כי לפעמים הדרך שלנו היא להתקדם לשגר ולגלות. 

הפרק הזה הוא לא עוד פרק קלאסי עם מעצב.ת מחברה כזו או אחרת, אלא נותן הצצה לתחום ה-UX מעולם הטלווזיה. כמעצבת, אני מחפשת הרבה השראות, אחד הדברים שיותר פותחים לי את הראש, זה לחפש השראות מעולמות קצת שונים.
 בפרק עם Ofer Naor VP Product at Mako נחשפתי לעולם תוכן חדש ומרתק. עופר סיפר בפרק על אפליקציית האח הגדול, הם השקיעו המון כסף באפליקציה, אבל בפועל כשהעיצוב פגש את המשתמשים הוא נכשל ובגדול. החלק היותר מענין בסיפור היה איך הם שיפרו את האפליקציה תוך שבוע עד השידור של הפרק הבא בתוכנית! אני ממש סקרנית לשמוע מה דעתכם על הפרק, האם תרצו לשמוע עוד פרקים בנושאים רחבים יותר?

אם אתחיל לרשום כאן את כל הרזומה של ד״ר יעקב גרינשפיין לא ישאר לי כאן מקום לפוסט, אז אספר על משהו אחד שלקחתי מהפרק. אנחנו אוהבים לבקר ממשקים ולהגיד האם הממשק טוב או לא טוב בהרבה מאד דרכים, אבל מה באמת הופך ממשק לממשק טוב וההפך? התחברתי להגדרה של ד״ר יעקב בנושא. לדעתו, אין באמת ממשק טוב או רע אלא יש ממשק שיוזר מסוגל או לא מסוגל להתמודד איתו. כלמור, הפער בין מה אני מסוגל לעשות כיוזר לבין מה שנדרש ממני לעשות באותו זמן זה בעצם מה שהופך את הממשק לטוב. לדוגמא, אם אני כרגע בנהיגה ורוצה לנווט דרך הטלפון (אני ממש משתדלת לא לגעת בטלפון, אבל